<h1>שיטה לחכמי איוורא — ביצה</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ביצה ט"ו ע"א] בקשין. משמע הכא דבבגד קשה אין בו משום כלאים, ותימה דבפרק קמא דערכין [ג' ע"ב] אמרינן הכל חייבים בכלאים כהנים לויים וישראלים ופריך פשיטא אי הני לא מיחייבי מאן כי מיחייב ומשני כהנים איצטריכא ליה דמהו דתימא הואיל ובעידן עבודה שרו שלא בעידן עבודה נמי שרו קמ"ל שלא בעידן עבודה אסיר, ובגדי כהונה קשין הוו כדאיתא ביומא בריש בא לו [ס"ט ע"א] אלמא אפילו בקשין שייך כלאים. וי"ל דבגדי כהונה היה שוע טווי ונוז לפיכך אפילו קשין אסירי אבל הכא נמטין גמדא דנרש. פירוש לבדין שקורין פיילטרוש דלא שוע טווי ונוז בקשין שרו אפילו למילבש. ומיהו אפילו שוע טווי ונוז אינו אסור כי אם לבישה בלבד אבל להציע תחתיו שרי כדאיתא ביומא פרק בא לו [שם] ובמסכת תמיד [כ"ז ע"א] שהיו פרחי כהונה מקפלין הבגדים ומניחים אותם תחת ראשיהם.
<h2>דף כט:</h2>
[ביצה י"ד ע"ב] מפני מה [אמרו] וילון טמא מפני (מפני) שהשמש מתחמם כנגדו. משמע הא לאו הכי דמתחמם לא הוה שייך ביה טומאה. ותימה דאמר בחולין פרק גיד הנשה [צ' ע"ב] גבי פרוכת ושלש מאות כהנים מטבילין אותה והתם לא שייך להתחמם כנגדו שאם היו נהנים ממנו הוה ביה מעילה. ויש שהיו רוצים לחלק שהיה טמא בדין אהל כדאמר פרק במה מדליקין [שבת כ"ז ע"ב] כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן אבל פשתן דין אהל יש לו. ולא נהירא דהא אמרינן התם לא שאנו אלא טומאת מת אבל טומאת שרץ וטומאת נבילות לא, וגבי פרוכת מצינו במשניות [שקלים פ"ח משנה ד'] פרוכת שניטמאת (באב) [בולד] הטומאה ושניטמאת באב הטומאה. ובה"ג גריס מפני מה וילון אסור ומשום כלאים קאמר אבל טומאה יש בו, וכן משמע במשניות דבפרק גיד הנשה וביארתיו.
